פסק-דין בתיק ת"א 14257-09-09

1.     התובעת תבעה מן הנתבעת סכום של 410,000 ש"ח וזאת בכתב תביעה מתוקן כפיצוי מוסכם בשל הפרת הסכם מכר, שנחתם בין הצדדים ביום 6.8.08 (להלן: " ההסכם"). על פי ההסכם מכרה התובעת לנתבעת מקרקעין המצויים באזור התעשיה הדרומי בעכו במטרה להקים עליהם תחנת דלק (להלן: " הנכס") וזאת תמורת סך של 4,100,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה למדד (להלן: " התמורה"). הנתבעת היא חברה פרטית אשר עוסקת בהקמה וניהול של תחנות דלק.

2.     התובעת טענה בכתב התביעה המתוקן, כי כל האישורים והמסמכים שנדרשה התובעת לספק לנתבעת על פי ההסכם הושגו, כאשר היתר בניה לתחנת דלק הושג ביום 18.5.09. ביום 20.5.09 שיגרה התובעת את העתקו של ההיתר לנתבעת ובכך סיימה, לטענתה, את מחויבויותיה למסירת אישורים ומסמכים שנקבעו בסעיף 6.2.3 להסכם.

3.     התובעת טענה כי יתרת התמורה שולמה רק בחלקה, וגם זאת רק ביום 16.7.09, ובכך הפרה הנתבעת הפרה יסודית את ההסכם. עוד קודם לתשלום שהתקבל ביום 16.7.09, התובעת הודיעה לנתבעת, במכתב מיום 15.6.09, על ביטול ההסכם. רק בדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה הסכימו הצדדים לחזור ולקיים את ההסכם, אך התובעת טוענת כי על פי ההסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, שמרה היא על זכותה לתבוע את הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה בשל ההפרה. לפיכך, לטענתה, ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין לא גרע מזכותה לפיצוי מוסכם בשל הפרה יסודית של ההסכם בשיעור 10% מסכום התמורה, קרי 410,000 ש"ח.

4.     בכתב התביעה המתוקן הוסיפה התובעת ותבעה לחילופין את נזקה בפועל, המורכב מהרכיבים הבאים: ריביות בנקאיות בגין אשראי בסך של 75,000 ש"ח; הוצאות משפטיות בשל הטיפול בהפרת ההסכם בסך של 15,000 ש"ח; שכר טרחת עו"ד בגין ייצוג התובעת בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין צו המניעה בסך של 13,000 ש"ח; הוצאות התובעת בשל התרוצצויות רבות ובכלל זה אובדן ימי עבודה של מנהל התובעת ועוד, בסך 28,000 ש"ח; הפסד מקדמה ששילמה התובעת בשל ביטול רכישת חלק ממקרקעין בהרצליה בסך של 72,000 ש"ח; ופגיעה במוניטין של התובעת ועוגמת נפש שנגרמו מאי קבלת התמורה בסך כולל של 250,000 ש"ח.

5.     הנתבעת טוענת כי לכל היותר, גם על פי טענתה של התובעת, היא איחרה איחור של כ-7 שבועות, אשר בגינו התובעת תובעת פיצוי של 410,000 ש"ח, שהוא 10% מסכום התמורה וכי אדם סביר לא היה תובע סכום שכזה בגין איחור של 7 שבועות, אלא לכל היותר היה דורש שתשולם לו ריבית בגין האיחור, וגם זאת אך ורק בגין יתרת התמורה (שהיא מחצית בלבד מן התמורה החוזית, 2,050,000 ש"ח).

6.     הנתבעת טוענת עוד, כי ההוצאות והנזקים הנתבעים לחילופין אינם אלא "מומצאים" וזאת על מנת לנפח את סכום התביעה וזאת כאשר אותם נזקים נטענים לא פורטו בכתב התביעה המקורי. עוד היא טוענת כי לא הובא כל פרוט ו/או קבלות ו/או מסמכים המעידים על הוצאות אלה.

7.     הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד ובו תבעה סך הכל 800,000 ש"ח בגין רכיבים שונים: הוצאות משפטיות של הנתבעת בסך של 100,000 ש"ח; סכומים שיש לשלם ליועצים ואשר התובעת הצהירה כי שילמה אך לא שילמה בפועל בסך של 200,000 ש"ח; וכן עיכוב בבניית תחנת הדלק כתוצאה מהעדר תוכניות עבודה וזאת בשל מחדלי התובעת בסך של 500,000 ש"ח. התובעת הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד וטענה כי שילמה את מלוא שכרם של היועצים השונים, ללא יוצא מן הכלל ועד לפרוטה האחרונה, עד לשלב הפיקוח. כמו כן הכחישה הנתבעת את העילות האחרות של כתב התביעה שכנגד.

8.     הצדדים הגישו ראיות. התובעת העידה את רוני סיני, בעל השליטה ומנהל התובעת (להלן: " בעל השליטה בתובעת"), וכן את מר רוני קאשי, שהיה מנכ"ל ודירקטור אצל הנתבעת. הנתבעת העידה את מר חיים גוטרמן, דירקטור בנתבעת (להלן: " דירקטור הנתבעת"). הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

ההסכם וביצועו

9.     על פי ההסכם, על מנת לקבל את התמורה נדרשה התובעת להביא לנתבעת היתר בניה לבניית תחנת דלק וכן חוזה חכירה מהוון עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל").

10.סעיף 6 להסכם קבע, כי ביצוע התשלום האחרון בסך 2,050,000 בצירוף מע"מ (להלן: " התשלום האחרון") יעשה תוך 45 יום ממועד התשלום הקודם ובמעמד מסירת החזקה בנכס לידי הנתבעת, וכן מסירת יפוי כח, כל האישורים והמסמכים המפורטים בסעיף 15.1 להסכם וכן חוזה חכירה בתוקף והיתר בניה לתחנת הדלק. יוער, כי אמנם בהסכם נקבעו 45 יום מיום ביצוע התשלום של מחצית התמורה על מנת למסור את המסמכים, אולם הצדדים הסכימו כי מועד הגשת המסמכים ידחה עד למועד בו תצליח התובעת לקיים את הגשת המסמכים.

11.אין מחלוקת כי המסמכים האחרונים הומצאו על ידי התובעת לב"כ הנתבעת בפקסימיליה ביום 20.5.09. כבר למחרת, ביום 21.5.09 שלח בא כוחה של התובעת מכתב לנתבעת בו טען כי הנתבעת הפרה את החוזה הפרה יסודית בכך שלא שילמה ביום 21.5.09 את יתרת התמורה, וזאת משום, שלטענת ב"כ התובעת באותו מכתב, מנהל הנתבעת הודיע למנהל התובעת כי אין לנתבעת כסף לשלם (ראו נספח ב' לתצהיר התובעת).

12.ביום 28.5.09 שלח מר יוסי בר, מנהל בנתבעת, מכתב לתובעת ובו ביקש כי יימסר לידי הנתבעת היתר בניה כדין, כאמור בסעיפים 15.2 ו- 6.2.3 להסכם. עוד ביקשה הנתבעת באותו מכתב כי היתר הבניה יימסר כשהוא מקורי, כולל גרמושקה ונספחים. בסופו של דבר,  נסע מר רוני קאשי, מנכ"ל הנתבעת דאז, לעיריית עכו, בדק את תיק הבניין וצילם אישורים ותוכניות מתוכו. משלא שולם התשלום האחרון גם בעקבות בדיקה זו, הודיע ב"כ התובעת לב"כ הנתבעת, כי הנתבעת מבטלת את ההסכם וזאת במכתב מיום 15.6.09 וכן הודיע כי בכוונתה לפעול למחיקת הערת האזהרה בלשכת רישום המקרקעין ולמכירת הנכס לאחרים.

13.לאחר כתיבת מכתב הביטול הזה הודיע ב"כ הנתבעת לתובעת כי לטענת הנתבעת  טרם הגיע המועד לתשלום האחרון וזאת משום שהמינהל לא חתם על התוכנית (הגרמושקה), שהיא חלק בלתי נפרד מהיתר הבניה. עוד ציין ב"כ הנתבעת במכתבו, כי ביום 8.6.09 שוחח עם גורם בכיר במינהל, שאישר כי אם השינויים בתוכנית אינם מהותיים, לא דרושה חתימה נוספת מעבר לחתימה על התוכנית המקורית שנחתמה בשנת 2004, למרות זאת, לטענת ב"כ הנתבעת במכתבו, נותר ספק בדבר תוקפו של היתר הבניה (ראו סעיף 6 לנספח י"ב). עוד נטען באותו מכתב כי להפתעת הנתבעת התברר לה כי התובעת לא שילמה ליועצים להכנת תוכניות עבודה, כפי שהתחייבה לעשות בהסכם. לטענת הנתבעת, התברר לה כי התובעת כלל לא ביקשה מהיועצים להכין תוכניות עבודה ומשמעות הדבר כי נדרשים לה עתה מספר חודשים על מנת להתחיל את העבודות בשטח.

14.על מנת למנוע את מחיקת הערת האזהרה ביום 25.6.09, פנתה הנתבעת לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לקבל סעדים זמניים במעמד צד אחד בלבד בעילה של אי קבלת האישורים המקוריים קודם לתשלום יתרת התמורה וכן הוסיפה את העילה כי שכר המומחים לא שולם. בית המשפט המחוזי הזמין את הצדדים לדיון ביום 14.7.09 ובאותו דיון בפני כבוד השופט סוקול (להלן: " הדיון במחוזי") הגיעו הצדדים להסכם ולפיו בתוך 48 שעות הנתבעת תפקיד את סכום היתרה בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה לידיו הנאמנות של עו"ד חייט, ב"כ התובעת. עוד נכתב באותו הסכם כי כל צד שומר לעצמו את הזכות להגיש תביעות בגין נזקים שנגרמו לו ו/או לתבוע בגין הפרת כל התחייבות אחרת וכן לתבוע הוצאות בהליך הנוכחי. הסכם הפשרה שבין הצדדים קיבל תוקף של פסק דין (להלן: " פסק הדין במחוזי").

15.בעקבות פסק הדין במחוזי נערכה ביום 16.7.09 בשעה 13:00 ישיבה במשרד ב"כ הנתבעת, אשר במהלכה נערך פרוטוקול בו נרשמו על ידי ב"כ הצדדים הפעולות שבוצעו ושעוד יש לבצע כדי להשלים את העסקה. הפרוטוקול צורף כנספח ט"ו לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת של דירקטור הנתבעת. בפרוטוקול אותה ישיבה עו"ד הולנדר, ב"כ הנתבעת, מסר לידיו הנאמנות של עו"ד חייט, ב"כ התובעת, שיק על סך 2,452,623 ש"ח, כאשר במעמד מסירת השיק נתגלעה מחלוקת לעניין הפרשי הצמדה בגין המדד האחרון. כן נמסר על ידי ב"כ התובע אישור ביצוע פעולה של רישום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין ונסח רישום מעודכן בעניין זה. כמו כן מסר ב"כ התובעת את מסמכי מס שבח ומס רכוש, אישור עירייה בתוקף עד 30.8.09, פרוטוקול של חברת רוני סיני אשר נכתב כי הוא אינו מקורי ואינו מאושר מחדש, ייפוי כח בלתי חוזר ובקשה להעברת זכות שכירות במינהל. ב"כ הנתבעת העירה הערות כי יש לתקן הרישום בטאבו, כך שיותאם לחוזה החכירה המהוון. עוד נמסר היתר בניה הכולל גרמושקה, כאשר צוין כי הגרמושקה אינה חתומה על ידי המינהל, וכן נמסר חוזה חכירה מקורי חתום על ידי המינהל. יוער, כי בפרוטוקול נרשם: " השיק הבנקאי שנמסר  לעו"ד חייט אמור להיות מוחזק בידיו בנאמנות עד להשלמת המסמכים הנ"ל והרישום בטאבו של זכות החכירה המהוונת".

16.ב"כ התובעת שלח לב"כ הנתבעת בו ביום, 16.7.09, בשעה 17:00 הודעה לפיה מסר ב"כ התובעת את השיק הבנקאי לידי התובעת. ביום 19.7.09 שלחה ב"כ הנתבעת מכתב לב"כ התובעת ובו ביקשה כי התובעת תמציא את המסמכים הנכונים ערוכים כדין. בסופו של דבר המסמכים החסרים נלקחו חלקם מהמינהל על ידי ב"כ הנתבעת ואילו המסמך שהוא העתק מעודכן של פרוטוקול האסיפה הכללית של התובעת הומצא רק ביום 13.8.09.

טענות התובעת

17.התובעת טוענת כי על פי סעיף 6.2.3 להסכם נקבע כי היתרה בסך 2,050,000 ש"ח בצירוף מע"מ תשולם לתובעת כנגד מסירת החזקה בחלקה, מסירת ייפוי כח לנתבעת והמצאת כל המסמכים המפורטים בסעיף 15.1 וכן המצאת חוזה חכירה בתוקף והיתר בניה לתחנת דלק.